<h1>עי' תשו' הרשב"א ח"א סי' נ"ט</h1>
<h2>דף מח:</h2>
וכתב בעל הלכות ועבדים דישראל אסור להון למיקבר מיתא בי"ט ראשון, דאמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין ומאי עממין גוים, אבל עבדים לענין מלאכה דשבת וי"ט איתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך, כל מלאכה דאסור ליה למריה למעבד אסור להו למיעבד ואי קברי מחינן להו, ע"כ דבריו. הוציא דבר זה ממה שאמרו בפרק החולץ (יבמות מ"ח ב') וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד המל, כשהוא אומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך הרי עבד מל אמור הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר, אלא מיהו לא כל מלאכה אסורה להם ולא איתקש למרייהו אלא לצורך ישראל בלבד, דאיתמר בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות ט' א') גר תושב עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד, עבד ואמה התושבין עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול, ר' שמעון אומר אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושים מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול ואמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' שמעון. והיינו עבד ערל שהוזכר בפרק החולץ, וגזירת הכתוב הוא שיהו אסורין בעשיית מלאכה לצורך ישראל, שאלו בשאר גוים אמירה שלהם שבות, והלכך קבורת המת הזה לצורך ישראל הוא ואסור על ידם כדברי בעל הלכות ז"ל, אלא שאני אומר עבד ערל וגוי עובד ע"ז שלו שאינו תושב אינו בכלל איסור, שהרי לא הזכירה תורה אלא תושבים שקבלו עליהם שבע מצות והזהירה תורה על שביתתן בשבת לצורך ישראל, אבל אלו גוים ערלים אינן בכלל.
